לא הרבה אנשים יודעים את זה עלי – פעם מזמן מזמן…
נסעתי לאירלנד הקפואה ללמוד רפואה מערבית.
ליתר דיוק נסעתי לעשות מכינה קדם אוניברסיטאית על מנת להתקבל ללמודי כירורגיה.
כן, כן, כירורגיה אמיתית, עם הגוף הפתוח, האברים, הדם, כל ה”גו’סי” הזה ממש.
קסם לי מאד מאד היכולת להביט פנימה אל העור הפתוח ולראות ממש איך אנחנו נראים מבפנים.
ההתרגשות והאדרנלין היו קרובים ללבי אחרי התנדבות רבת שנים במד”א כולל קורס נהגי אמבולנס.
הייתי מאד טובה בזה והייתי משוכנעת שזה העתיד שלי.
אבל אז, ממש בעיצומה של המכינה- קרתה לי תאונת דרכים.
שם. רחוק מהבית. בקפוא קפוא הזה.
חציתי את הכביש (ביום סגרירי במיוחד, כמו כל יתר הימים) ומכונית “העלתה” אותי בחוזקה על המכסה מנוע שלה.
נזרקתי על הכביש.
נפגעתי בצלעות, ברגל השמאלית וחטפתי מכה מטורפת בראשי.
ואם כבר לעשות דברים כמו שצריך- הסתבכתי לעומק עוד יותר עם דימום פנימי – שהיה מחייב ניתוח ולא היה מצב שאני נשארת בחו”ל.
חזרתי לארץ. מאוכזבת נורא.
עברתי את הניתוח, ולאחריו נשארתי בבית לימים ארוכים של מנוחה ומלא מחשבות.
(לו רק היה מישהו לוחש לי באוזן: “נגה, הכל מדוייק”… )
כך, לשמחתי, למדתי שדברים מאד מדויקים קורים בחיינו כל הזמן.
הזדמן לי לבקר ב”גני התערוכה” בת”א ליריד לימודים. אמרתי לעצמי “יאללה, נזרום, למה לא?”.
איזה שעמום (סליחה) של דוכנים! מסתובבת לי שם, לא מבינה איך אנשים מוצאים את עצמם ומוציאים קריירה מזה, לא מתחברת לכלום…..
ואז… נעמדתי במקרה ליד דוכן אחד של אחת המכללות הגדולות בארץ לרפואה משלימה, והקשבתי לכמה משפטים מאד קצרים שמציג הדוכן אמר לבחורה אחת שעמדה שם.
“אנחנו מלמדים את הסטודנטים שלנו גישה שונה. גישה שעיקרה הוא טיפול בשורש,
וזה אומר שאנחנו מסתכלים על הסימפטום שמופיע אבל מטפלים גבוה יותר- בשורש שלו.”
– כך הסביר המציג.
והמשיך: “ההסתכלות היא עמוקה על תפקוד האברים הפנימיים שלנו בגוף.
לכל אחד מהם יש תפקיד.
למשל: הכליות- תפקידן להיות אחראיות (בין היתר) על הגב התחתון, הברכיים והקרסוליים, כלומר, מטופל אשר יסבול מאיזשהו כאב או חוסר באחד או בשלושת המקומות האלו,
אנחנו כמטפלים נחזק את החוסר או נפזר את העודף הקיים בכליות.”
עמדתי שם נפעמת מהעומק הזה שרק שמעתי, וידעתי שזה רק קצה קצהו של התורה כולה.
במילותיי שלי אז הבנתי שמה שבעצם נאמר שם זה- שלא מתחילים לבנות בניין מקומה 3, חייבים להתחיל ביסודות. חייבים.
אחרת הכל מתמוטט, אין על מה לבנות.
התעמקתי עוד רבות בפילוסופיה המדהימה של הרפואה הסינית,
וכמובן- שנרשמתי ללימודים. אני מודה כל יום על המדוייק הזה שקרה בחיי.
מה ה”עקום” המדויק שלכם?